להתאמץ זה להיות רומנטי…

נו, תראו לי אדם אחד, שלא יכול להזדהות עם זה, כולנו מחפשים אהבה, שהיא "גדולה מהחלומות", זוגיות מאושרת, אהבה ותשוקה כמו בסרטים… אבל המציאות איך לומר דורשת חדות, תפקוד גבוה, ביצועים, מתמטיקה פשוטה וניהול זמנים… מציאות על הצד השמאלי של המח… שלא ממש מקושרת לצד הימני המאוהב והיצירתי…

גם אם בעבר הייתם הזוג המאוהב ביותר, כנראה שאף אחד לא הכין אתכם ליום, שכל התחושות הנעלות ההן וחווית החיבור החזקה יתחלפו בבעיות היום יומיות, שרק מתעצמות עם התרחבות המשפחה.

אז מדוע אנו בכלל מחפשים יחסים וזוגיות?

התשובה נעוצה מח הפרה-היסטורי שלנו, המח הקטן, שחותר אחר תחושת ודאות וביטחון כלכלי ורגשי. הרצון להרגיש שייך ולהיות מובן, ליהנות מהתשוקה ולהתערסל בידיים שמעניקות הגנה. אבל אז יום אחד, ככל שהדברים נעשים די ברורים ובטוחים, התשוקה נעלמת, אין ריגושים, אין גם רומנטיקה, שלא לדבר על מחסור במפגשים מיניים ודווקא כשמגיעים הילדים פרי האהבה – תחושת הבדידות הולכת וגדלה.

אז איך אפשר להסביר את האבסורד, שדווקא כאשר המשפחה מתרחבת הבדידות מתעצמת?  

גם התשובה לשאלה זו נעוצה בהורמונים שלנו… ובמיוחד בהורמון אחד, שאחראי על היזמות, תחושת החיוניות והשמחה- הורמון האוקסיטוצין.  בעוד הבעל רוצה בחזרה את אשתו, שזה עתה ילדה והשתנתה, האישה מקבלת את כל האהבה והחיבוקים מהוולד הרך- סימביוזה מופלאה שרק אמא אדמה יכולה לייצר, האישה מסופקת, היא הגיעה למנוחה ולנחלה, הצרכים המיניים כבים והבעל… נשכח מאחור.

אני יודעת, שאני לא מחדשת לכם… זה גם השלב שרבים יגידו… הילדים יגדלו והזוגיות תשוב לנקודה שבה נעצרה… השאלה היא האם באמת זה קורה?

כולנו מבקשים את תחושת הביטחון והיציבות- אבל דווקא האיומים וחוסר הוודאות הם אלו שכה חיוניים לתדלק את המסתוריות שביחסים ולעורר ריגושים, ואז עולה מחשבה: הזוגיות הפכה למשעממת אז למה להתאמץ?

כי המאמץ הוא הריגוש שכולנו כל כך כמהים ומתגעגעים לשם.

אחד המחקרים שנעשו לאחרונה בחן מה משך הזמן שזוגות נשואים מבלים ביחד ביחס למפגשים "אסורים". תוצאות המחקר הפתיעו אפילו אותי.

זוג שנשוי נמצא ביחד בין חצי שעה לשעה וחצי- בשבוע!

זוג בוגד נמצא בממוצע כ- 15 שעות שבועיות ביחד, ותחשבו על כך, כמה מאמץ הם צריכים להשקיע כדי להיפגש ולחוות את הריגוש כל פעם מחדש.

האם אפשר להשיב את הריגוש למערכת זוגית מונוגמית?

התשובה לכך מגיעה דווקא מעולמות הניהול… היכן שקיימת תרבות של תכנון, הצבת יעדים והגדרת מטרות. וכשקובעים מועדים ואירועים בלוח השנה – רובנו מתכווננים אליהם ומוצאים את הדרך לשלב אותם גם בתקופות המלחיצות ביותר.

אז מהו אותו מאמץ שמשיב את הרומנטיקה?

רוב הנשים לא קמות בבוקר "ועומד להן" וברגע שמגיעים הילדים- הליבידו הנשי כבה. צמח פה דור של נשים שרוצות הכל מהכל- מסודר- להיות האימהות הטובות ביותר, להיראות מעולה, לפתח את הקריירה, להזין את הבית אך אם צריך להכריע בין לעשות סקס ללישון- לישון לוקח בגדול!

כדי לתקן את המצב אפשר להתחיל ממפגש אחד או שניים בשבוע עם בן הזוג… משהו שהוא מעבר לחצי שעה הקבועה, להשיב את תחושת החברות, את תחושת "היחד"

עוד לא גיליתי שיטה להשקיע בזוגיות מבלי להשקיע מאמץ, מבלי לעשות את האקסטרה מאמץ, בלי פנקסאות, בלי התחשבנות, להשקיע כי זה חשוב לך, לא כדי שהצד השני ישקיע גם.

המאמץ הוא הרומנטיקה

אנחנו רוצים ריגושים ותשוקה לצד זוגיות בטוחה ויציבה, וכשאנו דואגים לעצמנו אנו מקרינים על המעגלים הסובבים אותנו ובוודאי על המעגל הקרוב ביותר אלינו- הזוגיות. אינטימיות היא חלק מהשלם במשוואת החיים המודרניים והעיסוק בבירור העצמי בנוגע למה ניתן לעשות כדי שיהיה טוב הוא מהות העניין.

להשקיע ביום יום, לקבוע מפגשים בלוח השנה ולתכנן לפרטי פרטים.

אך יש לשים לב למכשולים שבדרך, אלו הקשורים לחלוקת תפקידם ולקיחת אחריות, להמתנה לצד השני, שאולי נמצא במקום אחר לחלוטין מבחינת הצרכים. כשלוקחים 100% אחריות על האושר- עושים זאת קודם כל בשביל העצמי, וזה כנראה הדבר האלטרואיסטי ביותר, שתוכלו לעשות למען הביחד שלכם.

האם זוגיות "שצריך לעבוד עליה"  במסגרת טיפול זוגי או ייעוץ זוגי היא בהכרח זוגיות שאינה טובה?

לעיתים, לא מוצאים את הכוחות להשקיע בזוגיות ומחכים שדברים יסתדרו ובזמן שמחכים- מתרגלים ואם רוצים לשנות הרגלים, לפעמים עדיף לקבל עזרה חיצונית.

אימון לזוגיות הוא קודם כל אימון אינטימי- ביננו לבין עצמנו, חיזוק האינטימיות ביננו לבין הצד השני, תחושת הביטחון והתקשורת ולבסוף דגש על אינטימיות מינית. הזדמנות לבחון את האמונות, את דפוסי החשיבה ואת דפוסי ההתנהגות. להבין מה מקדם לכיוונים רצויים ומה מעכב ולהתאמן על שינוי ההרגלים והדפוסים.

למידע נוסף על סדנת זוגיות, כל הפרטים בלינק