איך מבקשים קרבה בלי להישמע מתלוננת?

יש נשים שמרימות קול. יש נשים שננעלות. ויש כאלה שרק שותקות, אבל בפנים – הן כבר מזמן לא שם.

אם את מרגישה שבקונפליקטים את או נעלמת, או מתפרצת – את ממש לא לבד.

הרבה נשים שאני מלווה אומרות לי:
"אני לא רוצה לריב. אני רק רוצה שיבין."

אבל בואי נודה על האמת:

• המריבות חוזרות על עצמן.
• התחושות הולכות ומצטברות.
• ובסוף? אחת משתיים: או שאת מתרחקת, או שאת מתפרצת עליו על דברים קטנים.

מה באמת קורה שם?

הריבים לא באמת על "מי יפנה את המדיח" או "למה שכחת שוב את מה שאמרתי".
הם על משהו הרבה יותר עמוק:

• אני מרגישה לבד.
• אני מרגישה לא חשובה.
• אני לא יודעת אם אפשר לסמוך עליך.

העניין הוא שאנחנו לא תמיד יודעות לשים את האצבע, או את המילים, על זה.
אז זה יוצא ככעס, או שתיקה, או "עזוב, לא משנה."

אבל בפנים, זה כן משנה. מאוד.

אז איך מתחילים לדבר אחרת?

מה שנדרש כאן זה שינוי של השיח הפנימי  לא רק מולו, אלא קודם כל מול עצמך.

1. קודם כל לזהות: מה באמת עובר עלייך?

במקום לחשוב "הוא שוב מאכזב אותי", נסי רגע לעצור ולשאול:

• מה אני מרגישה כרגע?
• מה הצורך שלי שלא מקבל מענה?

לדוגמה:

• "אני מרגישה לבד."
• "אני צריכה להרגיש שהוא רואה אותי."

רק כשאת מדברת את התחושות שלך ולא את ההאשמות, משהו בקשר נפתח מחדש.

2. לדבר את זה בלי להאשים

במקום:

"למה אתה אף פעם לא מקשיב?"

נסי:

"כשאני מדברת ואת לא עונה, אני מרגישה לא חשובה. חשוב לי להרגיש שמקשיבים לי."

זו לא טכניקה. זו שפה חדשה של קירבה. בהתחלה זה מרגיש מלאכותי, אבל זה משנה מציאות.

תרגיל קטן לחיים שלמים:

אני קוראת לזה "מה אני מרגישה – ומה אני צריכה".
תכתבי לעצמך שלוש סיטואציות אחרונות שהרגשת בהן מרחב, ריחוק או פיצוץ.

ליד כל אחת מהן, תכתבי:

• מה הרגשתי?
• מה הייתי צריכה?
• איך יכולתי להגיד את זה אחרת?

זה תרגיל אישי, אבל הוא הבסיס לכל שיח זוגי שמבוסס על אמת , לא על מי צודק.

דבר אחרון…

אם למדת לרצות, לשתוק, להתגמש – את לא צריכה להאשים את עצמך.
אבל גם לא להישאר שם.

יש דרך אחרת לדבר. לא כדי "לנצח" את הוויכוח. אלא כדי לא לאבד את עצמך בתוך הקשר.

ואולי בפעם הבאה שתראי שהכול מתחיל לבעבע בפנים, תוכלי לעצור רגע, לקחת נשימה, ולבחור תגובה אחרת.

כי מגיע לך קשר שבו שומעים אותך.