זה לא שהוא השתנה – זו אני.
אני נהייתי רגישה יותר. שואלת שאלות. מחפשת עומק. לומדת לראות את עצמי. והוא? נשאר במקום המוכר. לא רע, לא מתעלם – פשוט… לא איתי באותו תהליך.
וזה יוצר תחושת בדידות מאוד מורכבת: איך יכול להיות שאנחנו באותו בית, אבל אני מרגישה שאני הולכת בדרך לבד?
למה זה קורה?
לפי ג'ון גוטמן, שינוי אישי הוא חלק בלתי נפרד מחיים ארוכים ביחד, אבל זוגות לא תמיד יודעים איך לנהל אותו.
אסתר פרל מדברת על הצורך שלנו להרגיש שנוכל "לגדול גם בתוך הקשר" – בלי להרגיש שאנחנו עוזבים אותו כדי למצוא את עצמנו.
אבל בפועל, הרבה נשים מרגישות שהקצב הפנימי שלהן כבר לא מסתנכרן עם הקשר:
- הן נכנסות לתהליכי מודעות, טיפול, התפתחות
- והוא פחות בעניין, או לא מבין מה השתנה
- פתאום דברים שפעם הרגישו נורמליים – נהיים בלתי נסבלים
איך מזהים שזה קורה?
- את מדברת על רגשות והוא סוגר
- את משתפת חוויות פנימיות והוא שותק או משנה נושא
- את מרגישה יותר ויותר לבד ברגעים שדורשים קרבה
- את כבר לא רוצה לספר, כי הוא "לא יבין"
זה לא אומר שאין אהבה. זה רק אומר שהפער גדל – ולא מדברים עליו.
מה לא לעשות?
- לא לבטל את מה שאת מרגישה, רק כדי לשמור על השקט
- לא להאשים: "אתה לא מתפתח! אתה תקוע!"
- לא לוותר על עצמך, כדי להחזיק זוגיות שכבר לא רואה אותך
מה כן?
1. תני למילים שלך מקום, גם אם הוא עוד לא מוכן לשמוע
"אני מרגישה שאני בתהליך, ואני רוצה שתהיה חלק ממנו – גם אם רק בהקשבה."
2. שתפי אותו במשהו שהוא יוכל להתחבר אליו רגשית, לא רק אינטלקטואלית
- במקום להסביר מושגים, תתארי תחושות
- למשל: "אני שמה לב שאני נהיית רגישה לדברים שפעם לא שמתי לב אליהם. זה לא בגללך, זה תהליך שאני עוברת."
3. הזמיני אותו לתוך המרחב שלך – בלי לחץ
- הציעי משהו פשוט: סרטון, שיחה קצרה, מפגש זוגי
- הדגישי שזו הזמנה, לא דרישה
4. זכרי: שינוי לוקח זמן, גם אצלך, גם אצלו
- תני לקשר זמן לעכל אותך החדשה
- לפעמים צריך קצת מרחב כדי לאפשר לחיבור להיווצר מחדש
דבר אחרון…
את לא צריכה לבחור בין לגדול לבין להישאר בזוגיות.
אבל את כן צריכה קשר שיכול להתרחב יחד איתך.
האם זה קל? לא תמיד. אבל זה אפשרי.
במיוחד כשיש מקום לרגש, לסקרנות, ולאומץ לומר:
"משהו בי משתנה ואני רוצה שנמצא דרך להיות בזה ביחד."
וזה בדיוק הצעד הראשון.
